?

Log in

No account? Create an account
סדרה: "צדק היסטורי" - מאמר ראשון: אוגוסטו פינושה - "דיקטאטור" של חרות - man_from_israel
man_from_israel
man_from_israel
סדרה: "צדק היסטורי" - מאמר ראשון: אוגוסטו פינושה - "דיקטאטור" של חרות
אוגוסטו פינושה - "דיקטאטור" של חרות
פרק ראשון
המאבר מובא בעברית בלבד - אודה עד מאד למי מכם שייטרך לתרגם אותו לרוסית ו/או לאנגלית

חיו ומאבקו של הגנרל אוגוסטו פינושה (אשר השנה הלך לעולמו בגיל 91) הם שיעור היסטורי מאלף.
סיפור זה כאילו נכתב במיוחד עבורנו, הישראלים, שיער עם מוסר השכל אקטואלי במיוחד בימים אלה.
אז, בתחילת שנות ה- 70, כוחות השמאל בצ'ילה אומנם היו במיעוט, אך היו מטיפים את האידיאולוגיה שלהם בלהט אדיר. והתוצאות לא איחרות לבוא: בצ'ילה שורר חוסר יציבות וכאוס פוליטי. הצלחת "הקדמה" אינה ספונטאנית, היא מונעת (וגם ממומנת!) על ידי בעלי אינטרסים - "שחקני חיזוק" מחוץ לארץ. "שוחרי החופש והדמוקרטיה" משלבים בהצלחה רבה ניצול חופש הביטוי והליברליזם הפרלמנטארי ("הזרוע המדיני") עם בניית גדודים של אלפי לוחמי גרילה חמושים ("הזרוע הצבאי"). כך, תוך זמן קצר, הם מביאים את צ'ילה אל סף קריסה. המפלה של המדינה קרבה
...
היום הגורלי הגיע ב- 11 בספטמבר. כן, גם כאן, בצ'ילה, הכול קרא בתאריך הגורלי הזה – 11 בספטמבר, אך בשנת 1973. כאן, בצומת היסטורית בתולדותיה של צ'ילה, הצטלבו דרכם של שלושה: גנרל אוגוסטו פינושה, מנהיג סוציאליסטי ונשיא המדינה הנבחר סלוודור איינדה והקודקוד של השמאל הקיצוני וראש המפלגה הקומוניסטית לואיס קורוולן. באותו בוקר התחיל יום האלף ארבעים ואחד לכהונתו של הנשיא. רצה הגורל שיהיה יום זה יומו האחרון.

לפני 40 שנה.
בשנת 1933, בהיותו איש צער, מנסה אוגוסטו פינושה להתקבל לביה"ס צבאי, אך מועמדותו נידחת מחמת מצב בריאותו הלקוי. אך אוגוסטו, אדם צעיר אך עיקש, ניגש לועדת קבלה שוב ושוב, עד שלבסוף - נתקבל.
כזה הוא יישאר לאורך כל ימי חייו - אדם עיקש ומתמיד בכל דבר עשר יעשה: במלחמתו הבלתי מתפשרת להגנת המולדת מפני "האדומים" וגם במאמציו הכבירים לשקם את כלכלתה של צ'ילה.

הצבא הצ'יליאני קטן יחסית ולכן הקריירות נעשות כאן באטיות. רק כעבור ארבעים שנה, ב- 9 לאוגוסט 1973 מתמנה גנרל פינושה לרמטכ"ל של צבא צ'ילה. למרבה האירוניה, מי שממנה אותו לתפקיד היה הנשיא סלוודור איינדה בכבודו ובעצמו – המינוי שנכנס לתוקפו רק שלוש שבועות לפני 11 בספטמבר...

בתחילת שנות ה-70 הייתה צ'ילה מדינה שלווה והדמוקרטיה היציבה כמעט היחידה בדרום אמריקה. מדינה לא גדולה עם אוכלוסייה של קרוב לעשרה מיליון תושבים היא ממש מבעבעת וגועשת באותם השנים מרוב התאוות הפוליטיות. כוחות השמאל אמנם במיעוט, אך עושים מאמץ עילאי להטות את כף-המאזניים ולזכות בבחירות. אך ישנו עוד מישהו - מחוץ למדינה הקטנה - שהדבר הזה לא נשמט מתשומת ליבו.

באותה התקופה, במרחק של עשרת אלפים קילומטר מסנטיאגו-דה-צ'ילה, מתכנסת קבוצת אנשים רציניים מאד סביב שולחן הדיונים. הם מחליטים להמר על צ'ילה ברולטה הגיאופוליטית. כך נולד מבצע "לידר".
תקופה:                  תחילת שנת 1970
מקום:                    מוסקבה, קרמלין
הוגה הרעיון:           יורי אנדרופוב, ראש ה-ק.ג.ב
בימוי:                    חברי פוליטביורו
הפקה:                 המינהל ה-1 של ה-ק.ג.ב. תוך שיתוף השירותים החשאיים של קובה
הנפשות הפועלות: המפלגה הקומוניסטית של צ'ילה ברשותו של לואיס קורוולן
                              ומחנה השמאל ברשותו של מרקסיסט סלוודור איינדה.
מטרת המבצע:     "מכה מהפכנית לאימפריאליזם באמריקה לטינית" - בחירתו של סלוודור איינדה 
                              לתפקיד נשיא המדינה, הפיכתה של צ'ילה למדינת סוציאליזם".

תקציב התחלתי של "הפרויקט": 400,000 דולר (מוקצה למפלגה הקומוניסטית של צ'ילה) .
וההשקעה לא ירדה לטמיון! ביתרון של 39,000 קולות – יתרון זעום ומפוקפק (אשר הושג בעזרת כספי ה-ק.ג.ב!) - סלוודור איינדה מנצח בבחירות. עם השנים "הליברלים" מכל קצבות תבל יגדירו את את ממשלתו בתור "ממשלה צ'יליאנית לגיטימית אשר נבחרה באופן דמוקרטיות".
Allende and Castro
הממשלה והעומד בראשה מתחילים "להחזיר את ההשקעה". צד הראשון של איינדה – השבת היחסים הדיפלומטיים עם קובה וקשירת קשרי ידידות עם העומד בראשה - פידל קסטרו. גם פידל לא נשאר חייב – הוא שולח לידידו החדש סובניר קטן ונאה – רובה קאלאץ' עם הקדשה לבבית חרוטה על כלי הנשק. (וכמו בכול מחזה טוב, הרובה אשר נתלה מעל הבמה במערכה הראשונה עוד יירה במערכה השלישית) .

למרות שלא הייתה לו תמיכה רחבה (הרי הוא נבחר ממש על חודו של קול), איינדה מתחיל רפורמות סוציאליסטיות נרחבות ומרחיקי לכת: מפקיע מפעלי תעשייה, מכרות ובנקים מידיהם של הבעלים הפרטיים ומעביר אותם לבעלות המדינה. ההשלכות של המדיניות הכלכלית הזאת היו קטסטרופאליות: החלה בריחת הון מהמדינה, המימון הבנקאי פסק לחלוטין ופרצה אינפלאציה גרדת שחקים. למעשה,
משק
הצ'יליאני, אשר היה בהחלט איתן לפני הרפורמות, התחיל להתפרק, מדפי החנויות התרוקנו במהרה ועקרות בית יצואו לרחובות להפגין נגד מדיניות הממשלה ("המצעד של השירים הריקים").
בנקודת זמן זאת
נהפכת אקטיביות של השמאל  להיפראקטיביות: 13,000 שמולאנים קיצוניים מגיעים לצ'ילה ממדינות השכנות של האמריקה הלטינית על מנת להקים פלוגות מחץ חמושות. לקרת ספטמבר 1973 בידי שמאל היה יותר נשק מאשר בידי הצבא של צ'ילה. איינדה עצמו מאבד שליטה גם על תומכיו היותר רדיקליים וגם על המתרחש. ממשלתו מפרסמת מדי יום הוראות שעה סוטרות: יום אחד היא מנסה לרסן את "הזרוע הצבאי" של השמאל, אך למחרת, יוצאת עם האיומים נגד תומכי הימין. "הטיפה האחרונה" מוסיפים שמולאנים הקובניים אשר נשלחים לנהל תעמולה בספינות של חיל הים. משימתם ממש לא צולחת – אנשי הצי (אשר חונכו בדומה למסורת של הצי המלכותי הבריטי) מאד לא אהבים את הופעתם של המרקסיסטים הקובניים. והלוחמים באים ישירות לגנרל פינושה ודרשים ממנו לשים קץ לאנדרלמוסיה במדינה.

על מה חשב אוגוסטו פינושה באותו בוקר של יום גורלי 11 בספטמבר 1973? לאחר שנים הוא סיפר: "התפללתי. לא ידעתי איך כל זה יסתיים". הייתה לו ברירה: לסרב או להוביל את קציניו אשר קרוב לודאי ממילא היו הולכים - איתו או בלעדיו - על ההפיכה הצבאית. והוא אמר להם – "כן". אמר והעמיד בפני עצמו שתי מטרות: לסלק את השמאל מהשלטון ולשקם את המדינה. על השגת המטרות הללו הוא לקח את מלוא האחריות לאורך שנים.

תוך מספר שעות בכיכר לה-מונאדה הכול נגמר. ארמון הנשיא נכבש על ידי צבא צ'ילה. ואיינדה? הנשיא שם קץ לכהונתו ולחייו בעזרת אותו רובה קאלאץ' אשר קיבל לא מזמן במתנה מחברו הטוב - פידל קסטרו.

סוף פרק ראשון
Type your cut contents here.



Tags:

Leave a comment